לראות קב”ן ביום הגיוס זוהי האפשרות האחרונה לראות קב”ן בעודכם מחוץ למערכת הצבאית, מרגע ההתחיילות התהליך מסתבך. אם יש לכם ברירה רצוי שלא תחכו עד ליום הגיוס בבקשה לראות קב”ן, נצלו את הזמן שנותר לכם עד יום הגיוס כדי לבקש לראות קב”ן, גם אם מדובר בשבועות בודדים לפני הגיוס או אפילו בימים ספורים בלבד. פניות חוזרות למיט”ב וטלפונים לברה”ן תל השומר מעולם לא הזיקו, כך גם מכתבים תקיפים. במקביל, פעלו להשיג חוות דעת שתתאר את מצוקתכם; חוות דעת כזו אפשר לקבל באמצעות פסיכיאטר (אפשר לבקש מרופא המשפחה הפניה לפסיכיאטר, או למצוא פסיכיאטר פרטי עבור כמה מאות שקלים), או דרך חדר המיון בביה”ח הקרוב לביתכם.
לקריאה מורחבת על קבלת חוות דעת רפואית

בבקו”ם עצמו,ביום הגיוס, ניתן לבקש מכל חייל שלוקח חלק בשלבי החיול לראות קב”ן.  תהליך החיול לא כולל בדיקה נפשית ולכן חשוב לבקש לראות קב”ן מכל גורם בשרשרת החיול .­ בשלב זה אתם יכולים להסביר את מצוקתכם ולשתף בסיבות בגינן אתם צריכים לראות קב”ן בדחיפות. החיילים,אשר אינם מורגלים במקרים כאלו, כנראה יטרטרו אתכם ממקום למקום, ממפקד למפקד, עד שתגיעו לאחד שיאפשר לכם לראות קב”ן.

תגובות אפשריות:

  • “קודם תעבור/י שרשרת חיול \ תתפנה/י מהבקו”מ לטירונות, ואז תוכל/י לראות קב”ן” ­- זה לא נכון! למי שאומר לכם דבר כזה יש מטרה ­ להעביר כמה שיותר אנשים מהשלב של התהליך שהוא מטפל בו לשלב הבא בתהליך החיול. אין סיבה שהוא יתחיל להתאמץ בשבילכם ולערב את הממונים עליו, עדיף לו להעביר אתכם הלאה.
  • הבטחות (“רק תעשה X ואז תקבל כל מה שתרצה”) או איומים (“אם לא תעשה X נכניס אותך ל­15שנה בכלא”) ­ ברוב המקרים מדובר בשקרים שנועדו לעשות עליכם מניפולציה ולגרום לכם לציית להוראות הסטנדרטיות ולהתחייל. מומלץ מאוד לא להיבהל! חשבו היטב, האם מה שמבקשים מכם הגיוני, ועשו רק מה שאתם מסוגלים/ות לעשות במצב המצוקה שבו אתם נמצאים/ות.חשוב להבין שמי שפוגש אתכם יפנה אתכם לקב“ן רק אם הוא יבין  שאתם/ן באמת זקוקים/ות לפגישה עם קב”ן, לא כי אתם/ן מבקשים/ות. חשוב שהוא יבין שאתם/ן לא עוברים/ות שרשרת חיול כי קשה לכם/ן, וכי אתם/ן לא מסוגלים/ות לעשות זאת.

לאחר המפגש עם הקב”ן, הקב”ן יחליט האם להפנות אתכם/ן לפסיכיאטר צבאי ומשם לוועדת השחרור, או האם לקבוע לכם/ן תאריך גיוס חדש. במידה ונקבע לכם/ן תאריך גיוס חדש, יש לכם/ן זמן נוסף להיפגש עם עוד קב”ן ולהשיג עוד חוות דעת אזרחית משמעותית. המפתח כאן הוא התעקשות. ברור לנו שזה לא פשוט במצב הנפשי בו אתם/ן יכולים/ות להימצא, אך למרבה הצער זה הכרחי. שמרו על קשר עם רשת הליווי של פרופיל חדש.

חשוב לנו לציין, לנסות לזייף נסיון התאבדות או פגיעה עצמית, או לפגוע בעצמכם באמת זו לא דרך טובה להתמודד עם הקשיים שהצבא מעורר. זה לא נחוץ, זה מסוכן, זה לא יעזור וזה יכול ליצור בעיות חדשות בלי לפתור את אלו שכבר יש. נסיון אובדני יכול להביא, במקרים מסוימים, לאשפוז כפוי.

 

הסיפור על פי גל:

כשהגעתי לבקו”ם ניגשתי לחייל הראשון שראיתי (שעמד ליד האוטובוס שלנו) ואמרתי את המשפט שיהפוך למנטרה: אני לא יכולה להתחייל, אני צריכה לראות קב”ן. החייל מצדו אמר שאין בעיה ותיכף יבוא המפקד ולדבר איתו. אכן, אספו את כל הבנות, המפקד (אני מניחה) חילק מדבקות/תגים להפקדת התיקים, כשכל הבנות התחילו לזוז בכיוון הפקדת התיקים, ניגשתי אליו (עמדה איתו עוד חיילת) וחזרתי שוב, אני צריכה קב”ן, הוא ניסה להגיד שאחרי שרשרת החיול. כמובן שאני אמרתי לפני, על זה הוא לא התעקש, רק התעקש שאפקיד את התיקים שלי. אחרי שהפקדנו את התיקים, הושיבו אותנו באיזו סוכה, ואחרי כמה דקות קראו לנו לשרשרת חיול. חיכיתי רגע וכשהתפנה קצת, מצאתי את אותו מפקד והוא “העביר” אותי לחייל אחר שלקח אותי מעבר לשרשרת החיול אל “תא חריגים”. שם עוד פעם: אני לא יכולה להתחייל, אני צריכה לראות קב”ן. כפי שהורו לי, חיכיתי מחוץ לתא חריגים, בערך שעה, ואז לקחו אותי לראיון עם קצין מיון נשים (אני לא בטוחה שזה התואר המדויק). לו הייתי צריכה להסביר למה אני רוצה קב”ן. אני עדיין לא יודעת בדיוק מה שכנע אותו, כי הוא היה די מתוסכל שלא הצלחתי להרחיב על ‘למה אני לא יכולה להתגייס’ אבל אולי חזרתי על זה מספיק פעמים או הייתי (ונראיתי) מספיק מסכנה ובסוף הוא שאל כמה שאלות כלליות וכתב לי הפניה לקב”ן. הוא קרא לחייל אחר שליווה אותי לבניין אבחון והערכה, שם חיכיתי (וחיכו עוד אנשים איתי כמובן) שלוש שעות וחצי, ואז הקב”נית הייתה מאוד נחמדה ומקצועית. דיברה איתי במשך כשעה. חשוב לציין שבאמת הייתי במצב מאוד רעוע באותו יום ובכל הזמן שחיכיתי לראות אותה פשוט רעדתי וניסיתי לא לבכות יותר מדי, כשנכנסתי אליה בכיתי די הרבה כמובן. אני לא אכתוב מה נאמר, אבל היא ביקשה ממני לחזור למחרת כדי לראות פסיכיאטר. אותו חייל שליווה אותי לבניין (וחיכה איתי) לקח אותי למדור נשים שם נתנו לי פס למחרת בבוקר. ביום חמישי בבוקר חזרתי. הפעם ההמתנה לא הייתה כל כך ארוכה ונכנסתי אל הפסיכיאטר, ושוב אני מציינת שהייתי מאוד נסערת ובוכייה, לפניו היה את כל מה שכתבה הקב”ן יום לפני כן והוא שאל אותי כמה שאלות שנראו לי די לקוחות מהטקסט. הפגישה באמת נמשכה רק מספר דקות, ואז הוא אמר לי שהוא משחרר אותי משירות חיכיתי כמה דקות מחוץ למשרד עד שהם נתנו לי מעטפה חומה קטנה שבתוכה מה שכתב הפסיכיאטר. עם זה חזרתי למדור נשים, ששלח אותי לוועדה רפואית. אף אחד לא ראה אותי בוועדה הרפואית באמת, רק נתתי את המעטפה לחייל/פקיד שם ואחרי כמה דקות הוא החזיר לי דף עם אישור על פרופיל 21 שהרופא חתם עליו. חזרתי למדור נשים, הם כתבו “צו הצבה” למדור שחרורים, לשם הלכתי ואז קיבלתי את תעודת השחרור.